החלטה בתיק ת"א 4384-11-10

שתי הכרעות נדרשות בבקשות המונחות לפני:

האחת- ב-3 בקשות לסילוק על הסף שהוגשו ע"י נתבעות והמתייחסות לתביעה שהגיש המשיב נגד המבקשים, וזאת מחמת העדר חוות דעת רפואית ו/או התיישנות ו/או העדר עילה ו/או שיהוי.

השנייה-  בבקשת המשיב להארכת מועד לתיקון כתב תביעה על דרך צירוף חוות דעת רפואיות ומתן צו לגילוי מסמכים.

1.                    רקע

(א)                ביום 2.11.10 הגיש המשיב תביעת פיצויים נגד המבקשים בגין רשלנות רפואית נטענת.

(ב)                 על פי הנטען בכתב התביעה עברה אם המשיב, בהיותה בהריון, בדיקה אצל מבקש 1 (להלן:- " מכון מור") ובמהלכה לא אובחנה אצל המשיב בעיית כליות חמורה, בעייה עמה נולד ב 4.11.1985 , אצל מבקשת 4 (להלן:- " אסותא").

(ג)                  עוד נטען בכתב התביעה כי טיפול לקוי, לאחר לידת המשיב גרם לו נזק בלתי הפיך באחת מכיליותיו ולפגיעה בליבו שהובילה לפגיעה מוחית ונפשית.

(ד)                 התביעה הוגשה בסמוך לתום תקופת ההתיישנות.

(ה)                המבקשים 1-3, וכן אסותא, ומבקשת 5 הגישו בקשות לסילוק על הסף של התביעה. המשיב הגיש תשובתו וכן בקשה משלו להארכת מועד לתיקון כתב התביעה על דרך צירופן של חוות דעת רפואיות ומתן צו לגילוי מסמכים. משהוגשו תשובות המבקשים ניתן להכריע בבקשות.

2.                    טענות הצדדים, דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשות בתגובה לבקשות ובתשובות לתגובה הגעתי לכלל מסקנה שדין             הבקשות לסילוק על הסף של התביעה להידחות ודין הבקשה לתיקון כתב התביעה על דרך 

                                                                                                                                   של צירוף חוות דעת רפואיות להתקבל.

(א)                תקנה 100 ותקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן:- " התקנות") מגדירות את המסגרת לסילוק תובענה על הסף וכוללות את הטעמים שמכוחם מוסמך בית המשפט לדחות תובענה על הסף ביניהם " כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע"(תקנה 101(א)(3) לתקנות). כבר נקבע ששימוש בסעד של סילוק על הסף יעשה במשורה ורק במקרים חריגים: " בהם יהיה ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש" (ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן פ"ד לז(4) 721, פס' 5 (1983)).

(ב)                 אין מחלוקת כי לכתב התביעה לא צורפה חוות דעת רפואית, אין גם מחלוקת שאם לא צורפה חוות דעת שכזו, לא רשאי התובע/המשיב להוכיח עניין שברפואה מכח תקנה 137 לתקנות. לא יכולה להיות גם מחלוקת על כך שאם ניתן להציל התובענה ע"י תיקונה, ובמקרה דנן, ע"י תיקונה בדרך של צירוף חוות דעת, יעשה כן בית המשפט ופיצוי הצד שכנגד יהיה בדרך של פסיקת הוצאות. אלא שבמקרה דנן, המקרה מורכב יותר.

מאחר והתביעה הוגשה בסמוך לתום תקופת ההתיישנות, טוענים המבקשים כי צירוף חוות הדעת לכתב התביעה, בהיותו חובה, הוא בבחינת חלק מיסודות העילה, ומשלא צורפה- חוות הדעת הרפואית מלכתחילה, לא בוססה עילה נגד המבקשים וכיום לא ניתן לאפשר תיקון המחדל בשל התיישנות העילה.

השאלה הטעונה הכרעה אם כך היא האם קיומה של חוות הדעת הרפואית במצורף לכתב התביעה מהווה חלק מעילת התביעה, או שמדובר בראיה שאמנם יש הכרח לצרפה לכתב התביעה, אך אין בכך כדי להשפיע על מעמדה כראיה.

המבחן לקיומה של עילה לעניין תקנה 100 ותקנה 101 לתקנות נקבע בע"א 109/49 חברה להנדסה ולתעשיה בע"מ נ' מזרח שירות לביטוח פ"ד ה 1585, פס' 9 לפסק דינו של כבוד הנשיא (בתוארו אז), השופט זמורה (1951):"התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לקבל את הסעד המבוקש על-ידו". רוצה לאמר; ההוכחה היא המקימה מחסום בין התובע לבין קבלת הסעד המבוקש על ידו אולם אינה עומדת בינו ובין הזכות הקנוייה לו להשמיע טיעוניו בפני בית המשפט:"הכרעה בגורל התביעה בטרם נשמעו ראיות וטיעונים לגופן של עילות התביעה מהווה אמצעי קיצוני, שיש בו כדי להגביל את נגישותם של תובעים לערכאות. לכן, יש לנקוט בו בזהירות המתחייבת , ולהפעילו רק מקום שנעלה מספק שאין סיכוי, ולו קלוש ביותר, לקבלת התביעה, אם תישמע לגופה". (ע"א 7547/99 מכבי שירות בריאות נ דובק בע"מ, דינים עליון 2011 (94) 1183, פס' 24 לפסק דינה של השופטת בדימ' (כתוארה אז) א' פרוקצ'יה) (ההדגשות שלי ה.ג).

תקנה 9(5) לתקנות קובעת כי " כתב התביעה יכיל את העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה, ואימתי נולדה"(ההדגשה שלי ה.ג). גם תקנה 71(א), הנמצאת במסגרת פרק ז סימן א של התקנות העוסק בצורה ותוכן, אינה מזכירה חריגים בכל מה שקשור לעובדות שיש לכלול בכתב התביעה.

תקנה 127 לתקנות באה לקבוע נוסחה ל הוכחת עובדות רפואיות המוזכרות בתובענה: " רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה"(ההדגשה שלי ה.ג). בהמשך, בסיפא של תקנה 137 (א) לתקנות, מובהר איך צריך לנהוג בית המשפט אם בעל דין לא יוכיח את טענותיו על פי אותה הנוסחה שנקבעה: " לא יזקק בית המשפט להוכחה של ענין שברפואה מטעמו לענין הנדון"(ההדגשה שלי ה.ג).